לא יודעת איך להתחיל לכתוב אפילו.הקולות באים בגלים פעם חזקים פעם חלשים.לפעמים אני מרגישה זרמים בראש.אני לא מבינה למה הם מדברים איתי,מה הם רוצים ממני ומדוע השדים האלה פאקינג לא מפסיקים לרדוף אותי.אני מאושפזת כבר יומיים והאמת היא שזה אשפוז קל יחסית לאשפוזים הקודמים שהיו לי.אני מעבירה כאן את הזמן בין סיגריה לסיגריה וקפה לקפה.הבנות חמודות חןץ מכמה שמעלות לי את העצבים.הנחמה היחידה שלי זה האסיבל כדור פלא שיש לי אותו כsos במחלקה.פעם ראשונה שכדור הרגעה משפיע עלי שזה נס בפני עצמו.נגד הקולות הוא לא משפיע אבל הוא הופך את הגוף לרגוע יותר.הם אומרים לי בראש שהגוף שלי הוא אבן,להסתכל על האור,לטבוע,לברוח ובעיקר ירידות על כמה שאני מגעילה מטומטמת וחסרת ערך.הם אומרים לי לא לזוז,להסתכל לכיוון מסוים,להפסיק לחשוב.דברים הזויים מפחיד שהם בראש שלי לא עוזבים אותי לרגע.שדים ארורים.האשפוז גורם לי לחשוב הרבה על ביטוח לאומי.אני מפחדת שאם לא יאשרו לי את המשך הנכות אז יקחו ממני את הסל שיקום ואז אאבד את התיאום טיפול ואת המועדון התעסוקתי.אני אתקע בלי כסף,אצטרך להיות כל הזמן בבית מכיוון שאני לא מסוגלת לעבוד.אני מתמלאת בחרדה עצומה רק למחשבה על כך שיקחו ממני את הנכות.כלומר אני כלכך זקוקה להם.הבעיה שעוד לא שלחתי מסמכים מהאשפוז.הבעיה היא שעוד לא קבעו לי תאריך לועדה וכבר עבר חודש וקצת מאז ששלחתי להם מסמכים שלא קשורים לאשפוז.אולי הם לא קיבלו את המסמכים?פעם שעברה זה היה מהר יותר הזימון לועדה.אני מפחדת שלא יזמנו אותי לועדה או שידחו את תביעת הנכות שלי עוד לפני שבכלל יזמנו אותי לועדה.אני מפחדת שיקח חציצשנה עד שיקראו לי לועדה.עוד פחד שלי זה שאני לא אצא מהאשפוז תקופה ארוכה.רוב היום במחלקה לא עושים כלום חוץ מכמה פעילויות של ריפוי ועיסוק.מתסכל חבל על הזמן יש לי זמן לדבר עם הקולות שבראש שלי שצפים לידי ובערך להתחרפן על כל הראש.מפחיד שאנשים אחרים לא שומעים אותם ושאני נראית כאילו הכל בסדר.אני מפחדת שיחשבו שאני ממציאה כי אני מתנהגת כרגיל אבל אף אחד לא יודע מה הולך לי בראש.המצב דפוק.ארורים אתם שדים קולות שלוחשים לי.ארורים כולם.הצילו.אני מרגישה שנךלתי הכי עמוק שבן אדם יכול ליפול.משתדלת לשמור על שפיות ובעיקר להאחז בזכרונות על החיים שמחוץ למחלקה.לעשות כמה שיותר דברים שיזכירו לי את הבחוץ.מזל שמשאשרים לנו כאן פלאפון כי אחרת הייתי מתחרפנת.מה יהיה?אני באמת לא יודעת.
לא יודעת איך להתחיל לכתוב אפילו.הקולות באים בגלים פעם חזקים פעם חלשים.לפעמים אני מרגישה זרמים בראש.אני לא מבינה למה הם מדברים איתי,מה הם רוצים ממני ומדוע השדים האלה פאקינג לא מפסיקים לרדוף אותי.אני מאושפזת כבר יומיים והאמת היא שזה אשפוז קל יחסית לאשפוזים הקודמים שהיו לי.אני מעבירה כאן את הזמן בין סיגריה לסיגריה וקפה לקפה.הבנות חמודות חןץ מכמה שמעלות לי את העצבים.הנחמה היחידה שלי זה האסיבל כדור פלא שיש לי אותו כsos במחלקה.פעם ראשונה שכדור הרגעה משפיע עלי שזה נס בפני עצמו.נגד הקולות הוא לא משפיע אבל הוא הופך את הגוף לרגוע יותר.הם אומרים לי בראש שהגוף שלי הוא אבן,להסתכל על האור,לטבוע,לברוח ובעיקר ירידות על כמה שאני מגעילה מטומטמת וחסרת ערך.הם אומרים לי לא לזוז,להסתכל לכיוון מסוים,להפסיק לחשוב.דברים הזויים מפחיד שהם בראש שלי לא עוזבים אותי לרגע.שדים ארורים.האשפוז גורם לי לחשוב הרבה על ביטוח לאומי.אני מפחדת שאם לא יאשרו לי את המשך הנכות אז יקחו ממני את הסל שיקום ואז אאבד את התיאום טיפול ואת המועדון התעסוקתי.אני אתקע בלי כסף,אצטרך להיות כל הזמן בבית מכיוון שאני לא מסוגלת לעבוד.אני מתמלאת בחרדה עצומה רק למחשבה על כך שיקחו ממני את הנכות.כלומר אני כלכך זקוקה להם.הבעיה שעוד לא שלחתי מסמכים מהאשפוז.הבעיה היא שעוד לא קבעו לי תאריך לועדה וכבר עבר חודש וקצת מאז ששלחתי להם מסמכים שלא קשורים לאשפוז.אולי הם לא קיבלו את המסמכים?פעם שעברה זה היה מהר יותר הזימון לועדה.אני מפחדת שלא יזמנו אותי לועדה או שידחו את תביעת הנכות שלי עוד לפני שבכלל יזמנו אותי לועדה.אני מפחדת שיקח חציצשנה עד שיקראו לי לועדה.עוד פחד שלי זה שאני לא אצא מהאשפוז תקופה ארוכה.רוב היום במחלקה לא עושים כלום חוץ מכמה פעילויות של ריפוי ועיסוק.מתסכל חבל על הזמן יש לי זמן לדבר עם הקולות שבראש שלי שצפים לידי ובערך להתחרפן על כל הראש.מפחיד שאנשים אחרים לא שומעים אותם ושאני נראית כאילו הכל בסדר.אני מפחדת שיחשבו שאני ממציאה כי אני מתנהגת כרגיל אבל אף אחד לא יודע מה הולך לי בראש.המצב דפוק.ארורים אתם שדים קולות שלוחשים לי.ארורים כולם.הצילו.אני מרגישה שנךלתי הכי עמוק שבן אדם יכול ליפול.משתדלת לשמור על שפיות ובעיקר להאחז בזכרונות על החיים שמחוץ למחלקה.לעשות כמה שיותר דברים שיזכירו לי את הבחוץ.מזל שמשאשרים לנו כאן פלאפון כי אחרת הייתי מתחרפנת.מה יהיה?אני באמת לא יודעת.