ברוכים הבאים החלטתי לעבור לכאן לאחר שנודע לי שסוגרים את ישרא.
יש לי שם בלוג ולמי שרוצה קצת רקע עלי,עד שיסגרו את האתר אז הנה הבלוג שלי:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856706
בגדול אני בת 22,אחרי ניסיונות התאבדות,אשפוזים.כרגע אני עובדת במועדון תעסוקתי.
מוזמנים להיכנס לבלוג הקודם שלי לקצת רקע.ועכשיו הקטע שכתבתי בבלוג הקודם..
הייתי אצל הפסיכיאטרית וסיפרתי לה שאני שומעת דברים.להפתעתי היא לא צחקה עלי והתנהגה בצורה ממש מכבדת.היא שאלה שאלות לעניין,שאלה עם זה קול של גבר או אישה מה הם אומרים ומתי אני שומעת אותם.אמרתי לה שזה קול של גבר שמשנה טונים מה שהופך אותו לכמה קולות.אמרתי לה שמקללים אותי.אמרתי לה שאני שומעת אותם אפילו עכשיו ושזה רוב היום אבל מחמיר שאני לחוצה.היא הראתה דאגה אמיתית,היא אמרה שהיא מפחדת שאאבד קשר עם המציאות.אמרתי לה שאני מחוברת למציאות והיא אמרה שאני כן אבל שזה לא בהכרח ימשיך בגלל הקולות.היא רשמה לי סוליאן ואמרה לי להתחיל לקחת.היא שאלה אותי אם אני מרגישה שרודפים אחרי או עם עברו לי מחשבות מיסטיות בראש ולרגע פחדתי לענות לה.איך היא הצליחה להיכנס לי לראש?הרי לא סיפרתי לה על השדים רק תיארתי מה אומרים לי בראש.לא עניתי בכנות והסתרתי את העובדה על השדים וההרגשה שבאמת מסמנים אותי כמטרה ואנשים ברחוב לא בדיוק נראים כמו פעם.אני חושבת שלא הרגשתי בנוח לפרט,היא לא תאמין לשדים.אבל כן סיפרתי לה על ההומלס שהפחיד אותי.הרגיע אותי לדבר איתה על מה שאני שומעת ואני מקווה שהתרופה תעזור לי להירגע.היא רצתה לתת לי זיפרקסה אבל לא הסכמתי לקחת את הדבר הזה מזל שנתנה לי סוליאן.לא מכירה את הכדור אבל אני מקווה שהוא מרגיע.אני עוד שומעת אותם הם כאן לידי ולהפתעתי הם לא כועסים עלי.העוצמה של הלחישות שלהם היא כמו פעם והעלבות שלהם נשארו אותו דבר.אני קצת לא מפוקסת אבל לדבר עם מישהו פנים מול פנים עליהם זה משחרר,מרגיע אותי שהיא הבינה.
;){kind=link}